המקום: משרדי תנועת ש"ס בהר חוצבים בירושלים, יו"ר התנועה אריה דרעי מקיים תדרוך עיתונאים שלהערכתי הוא ראשון מסוגו בפורום שכזה.

בתחילת המפגש סקר דרעי את פעילות ש"ס בכלל ובתקופה האחרונה בפרט, את כנסי ההמונים ברחבי הארץ ואת מעמדי הסליחות שיותר מכל דבר אחר הם אלו שמזכירים לכולנו את מורשתו של מרן זצ"ל ואת אותם ימים בהם ירד מן ההר אל העם שבשדות ובפריפריה. אבל כאשר החל שלב השאלות, מהר מאוד התדרוך הופך למעין משפט שדה כאשר כל שאלה ראשונה היא על מצבה הפנימי של ש"ס ועל יחסי היו"ר הנוכחי עם היו"ר הקודם אלי ישי.

בזו אחר זו נשאלו השאלות על רמת היחסים בין השניים ועל האופציה שיהיה שלום ביניהם, שלום שיגרום לאחדות בתוך התנועה הקדושה. הבעיה היותר גדולה היתה כאשר לתוך השאלות על הפילוג בש"ס נכנס גם שמו של הראשל"צ לשעבר הרב שלמה עמאר שליט"א שעל גדלותו התורנית אין חולק. יש דבר אחד אותו צריך לקחת בחשבון, הציבור הספרדי ללא יוצא מן הכלל אינו בנוי לכל אותם מחלוקות ופילוגים ובטח לא כאשר מעורבים בו גם רבנים חשובים. כולם מבינים שמנהיג בסדר גודל של מרן אין לנו כאן והרף אותו הוא הציב בהנהגתו גבוה מאוד. מרן גם הרגיל אותנו בהנהגה אחת שכולם מתקבצים סביבה והולכים לאורה ולכן כל זעזוע ולו הקטן ביותר עלולים בסופו של יום לפגוע בכוחה ובגודלה של התנועה וכפועל יוצא לפגוע גם במעמדה של היהדות החרדית ובכוחו של עולם התורה לעמוד מול כל המקטרגים ומול כל אותם אלו שכל מטרתם לנצל את החולשה ולהמעיט מקול התורה.

נכון, דרעי גם אמר "לא הכל זה מספר מנדטים" ובהחלט יכול להיות שמשפט כזה נועד להתחיל להרגיל את הציבור לעובדה שש"ס תרד בבחירות הקרובות במספר המנדטים שלה וזה תחילתו של אליבי, גם מאוד יכול להיות שדרעי פשוט מאמץ את האמרה שעדיף לו לאדם מנה אחד שלו משניים של חברו והווי אומר שדרעי מעדיף שבעה או שמונה חברי כנסת הנאמנים עליו באופן אבסולוטי מאשר עוד שלושה או ארבעה שרק יגרמו לו לכאב ראש ארבע שנים נוספות, אבל אין ספק שהוא מבין גם שבפוליטיקה סופרים אצבעות ומנדט אחד פחות ביש עתיד ואחד פחות בבית היהודי אז הכל כבר היה נראה אחרת ולכן ניתן גם לפרש את הדברים כקריאה לפיוס ואחדות שלאחריהם כנראה גם יחזור האמון בין הצדדים.

ההתרשמות שלי היא שכולם כולל כולם מבינים את זה ומה שנשאר עכשיו זה רק לסגור את הקצוות.

—

הליכוד ממש לא מלוכד ואין כיום תנועה פוליטית יותר מפורקת מהליכוד. גדעון סער, מי שמכונה ובצדק כנסיך הליכוד חותך החוצה. האיש שהיה שר חינוך מצוין ושר פנים מעולה והגון פשוט כבר לא יכול יותר. הוא מבין כבר המון זמן שיו"ר מפלגתו ראש הממשלה בנימין נתניהו פשוט עושה ויעשה הכל רק כדי לשרוד עוד שנה ועוד שנה בכס הראשות גם אם על הדרך הוא צריך להתפרק מהנכסים האידאולוגיים ומערכי תנועת הליכוד.

בימים עברו גדעון סער היה מהאנשים הקרובים ביותר לנתניהו ואנשיו של גדעון מילאו תפקידים בכירים בלשכת ראש הממשלה או כפי שזה מכונה 'האקווריום' בלשכת ראש הממשלה. השניים צעדו יד ביד דרך ארוכה וסער נשכב על הגדר פעם אחר פעם בשביל נתניהו – לא רק האיש אלא גם המשפחה – והגן עליו מעל כל במה אפשרית.

רק דבר אחד בחר גדעון סער שלא לראות וזו העובדה שאצל נתניהו כולם הם בגדר מוצר מדף, היום אתה למעלה ומחר אתה עף החוצה. המהירות בה מסמנים אנשים כאויבים בלשכת נתניהו ראויה לכתבה בפני עצמה ואת הנקודה הזאת בחר סער שלא לראות, כנראה חשב שלו זה לא יקרה. ביבי כמו ביבי כבר שנים הוא משתמש וזורק והוא בחר להדיר את סער מכל פורום רציני וחשוב רק כדי לנסות ולשבור אותו, הוא אפילו השתמש בשביל זה בשרים גלעד ארדן וישראל כץ שאיכשהו נהפכו למוצרי המדף אצל הבוס, ובטח גם להם נאמני המשפחה מכינים את המכה ואת הכרטיס הצהוב.

המציאות הוכיחה שבפוליטיקה כמעט ואין פרישות סתם כך ונראה שגדעון סער פשוט לקח צעד אחורה רק כדי לחשב מסלול מחדש וכדי להכין את עצמו לקראת החזרה למערכת הפוליטית ולמקום גבוה יותר. לא סוד שהאיש מכוון לראשות הממשלה ובליכוד כולם מדברים עליו כעל מחליפו של נתניהו ולכן לא מסתבר שהפרישה הזו היא לאורך זמן ודייק סער בדבריו בכנס שארגן עם אלפי תומכיו כשהצהיר "החלטתי לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים" כי כל פסק זמן סופו להסתיים וכך גם פסק זמן זה.

כעת מה שנותר לחברי הליכוד לשאול את עצמם האם זה הליכוד אותו הם רוצים, האם עכשיו שכחלון וסער – מהפעילים והבולטים ביותר במפלגה – לא בשורות הליכוד וישנה הערכה גבוהה שהשניים אף ירוצו ברשימה משותפת בבחירות הבאות, האם לא הגיע הזמן לעצור את הרדיפה של ביבי ואנשיו אחרי כל מי שקוצר הצלחה ומהווה איום.

הערה לסיום: צביקה כהן יקירי, בירושלים עדיין ישנם בנות ספרדיות שיושבות בבית ללא סמינר.